הספר נכתב אחרי אסון 7 לאוקטובר. במהלך שנת 2024 כתבתיו מדם לבי. הוא מתאר את הטרגדיה והאימה באמצעות שירים וצילומים שצולמו על ידי ב”עוטף” סמוך מאד לאסון!

זיכרון מתקופת בית הספר שהשפיע על היצירה שלי:

“למדתי במגמה הספרותית יהדותית. כתגבורת הביאו לקבוצה קטנה ביננו סופרים כמו ס. יזהר. את ההדרכה וההנחיה של הקבוצה הנחה עודד שור, הזכור לי לטוב וכנותן השראה. גם, בקיץ 1971 נבחרתי עם עוד תלמידים לצאת לגרמניה במשלחת חילופי נוער, מסע וחוויה שהשאירו עלי רושם רב. ועוד ועוד זיכרונות טובים של מורים מעולים שהטביעו חותמם: נורית אלטוביה, חנה סוקולוב, דוד הד (מורים למחשבת ישראל, ספרות ופילוסופיה)”.