הספר בוחן את דרמת המאבק לעלייה של יהודי פולין ערב השואה. מתוך למעלה משלושה מיליון יהודי פולין, רק אחוזים בודדים הצליחו לצאת מפולין בשנות ה-30 של המאה ה-20. רובם עלו לארץ ישראל, אשר הייתה אז, למרות מגבלות העלייה של ממשלת המנדט, כמעט המקום היחידי שבו יכלו למצא מקלט. מספרם הקטן של הסרטיפיקטים לעומת שאיפתם של רבים מאד מיהודי פולין לצאת את ארצם הוביל למאבק נואש על רישיונות העלייה. רוב היהודים שרצו לעלות לא הצליחו לעשות זאת, ורבים עוד יותר כלל לא שקלו אפשרות זו עקב סיכוייהם האפסיים.
בעור שיניהם בוחן מצב טראגי זה מנקודת מבטו של היחיד, כלומר בחינת התנאים שהיה עליו לעמוד בהם, הקשיים שהיה עליו להתמודד עמם ואפשרויות העלייה הכול כך מועטות אשר עמדו בפניו.כל זאת על קרע מצבה הכלכלי, החברתי והפוליטי הקשה של פולין ומצבם הקשה הרבה יותר של יהודי פולין.
לצד תיאור מכמיר לב של מאבקם של יהודי פולין לעלייה, נחשף כאן שבר הפרידה במבני המשפחה, מהקהילה, מהחברים ומכל העולם שאותו השאירו מאחור אותם המעטים אשר הצליחו לעלות, עולם אשר נעלם בשואה שנים ספורות לאחר עלייתם.

זיכרון מתקופת בית הספר שהשפיע על היצירה שלי:

“הגעתי ללימודי היסטוריה בגיל מבוגר, הרבה אחרי שהתבססתי במקצועי הראשון (כלכלה). מה שדחף אותי ללימודים אלה הייתה המורה שלי להיסטוריה בכיתה י’, פרופ’ (היום) דליה עופר. במשך כל השנים לא כבתה האהבה שלי למקצוע זה וזה תודות למורה נהדרת זו. למרות שלמדתי במגמות ראליות פגשתי בלימודי עוד מורים אשר עוררו בי את הסקרנות למדעי הרוח, סקרנות שמשרתת אותי עד היום”.