במרכז הספר עומד ניתוח הקנון הספרותי של פרישמן, קלוזנר וברנר כנקודת מוצא לבירור היחס בין שיקולים אידיאולוגיים לבין שיקולים אסתטיים בעיצוב הקנון. מנקודת תצפית זו נפרשים לפני הקורא העקרונות שהנחו את ביקורת הספרות העברית בסוף המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים. הדיון בכל אחד משלושת המבקרים עוסק תחילה באידיאולוגיה הלאומית שלו, אחר-כך בתפיסת הספרות שלו ולבסוף בקנון שהעמיד.