שמעון לוי, קורינה שואף

זיכרון מתקופת בית הספר שהשפיע על היצירה שלי:

“כאשר לידה עוד שכן למרגלות רחוב ז’בוטינסקי בבית הספר היסודי (וגם חטיבת הביניים בתיכון) בית הילד, דהרתי באחת ההפסקות במסדרון ונתקלתי ביד שנשענה על העיקול – ללא ראש או גוף. באמת היד הימנית שלי חבטתי ביד הזאת בכוח כדי לעבור מהר אבל המנהל, ד”ר שמואל קנלר האגדי, עיכב אותי. הבין את המצב מיד, מחל על כבודו ושלח את ידו הפנויה לעצור אותי. האירוע עבר בשלום, אבל אפילו ממנו לא הצלחתי ללמוד מתמטיקה”.