ספר זה מתחקה אחר פילוסופיית הגוף של מוריס מרלו-פונטי וחוקר אותה מתוך מבט השוואתי עם הפסיכואנליזה של ז׳אק לאקאן. הוא מציע לראות את הפילוסופיה כפרקטיקה תרפויטית המחברת בין הגוף ובין הנפש.
זיכרון מתקופת בית הספר שהשפיע על היצירה שלי:
“ דווקא מכיוון שבתקופתי בבית הספר לא נהגו לדבר על רגשות, יצא שכתבתי ספרים על רגשות והמקום שלהם בחיים שלנו”.