ספר עיון המבוסס על עבודת הדוקטורט שלי שנקודת המוצא שלה היתה שבפסיכואנליזה מובלעת תפיסה של אי-שניות גוף ונפש בלא בסיס פילוסופי מתאים. את הבסיס הפילוסופי הזה מספק המסד הזן-בודהיסטי הנרחב של אי-שניות ביישומיו על שדה הגוף-נפש. משם קצרה הדרך להרהר בשדות אחרים של ‘אי-שניות’ – בין אדם לעולם, בין אובייקט לסובייקט, בין שפה ויצוג ואפילו בין חיים למוות.

זיכרון מתקופת בית הספר שהשפיע על היצירה שלי:

“שיעור אנגלית, 1976. המורה מחזירה לי את החיבור שכתבתי ואחרי ההערות והציון כותבת לי: ‘I look forward to finding your name in the literary journals’”.