הספר מעלה זיכרונותיהם של שמונה אנשים שחוו את ימי השואה בילדותם. מדובר בגילים שבין שלוש לשש-עשרה. סיפורי הילדות של כל אחד ואחת מהם, מהתקופה שלפני המלחמה, בעת המלחמה וסיפורי ההצלה של כל אחד מהם, בארצות מוצאם השונות יוצרים ” מקהלת קולות ממעמקי זיכרון של ילדות שרוסקה באכזריות והוא שב במפתיע להווה, ומשנה אותו עצמה”, כפי שכתבה מיכל גוברין על עטיפת הספר. הספר ערוך בפרקים של התקופות השונות. ביקורים בחזרה לארץ המולדת, בכלל זה.

זיכרון מתקופת בית הספר שהשפיע על היצירה שלי:

“אני עברתי ללמוד בליד”ה בשביעית, ביוזמתי, משום שלא הייתי מרוצה מהרמה של ביה”ס הקודם בו למדתי. ליד”ה פתח בפני אופקים חדשים: לימודית, חברתית ותרבותית”.