הספר מכיל שלושה כרכים בקובץ אחד, בתמהיל יחודי של שירה פולמוסית ופרוזית, פסוקי הגות ובפרוזה שירית, ביקורתית, פילוסופית וממוארית. הכרך השלישי הוא סיפור קצר בפורמט של מקבץ שירים.

כרך א’ – “השנים העצובות”
כרך ב’ – “חומר פרא – יומן ללא מוצא”
כרך ג’ – “כאילו העולם אומר לה, מעכשיו אל תאהבי”

הספר נוגע בכל הרותחין הקיומי, מהאישי עד החברתי, בלי לחוס על המְּחברת, ובלי להתכופף בפני אופנות מחשבה, מוסרנוּת טרנדית, איתותי סגולה ותקינות פוליטית. יש בספר פולמוס ואירוניה, עצב חשוף, אתנחתות ביוגרפיות וקומיות, מקהלה יוונית, הערות שוליים, געגועים ועוד שבעים פנים, על מצע קודח של כנות כואבת, לא מתפשרת ולא מתחנפת.

זיכרון מתקופת בית הספר שהשפיע על היצירה שלי:

“קשה לי לחשוב עכשיו על זיכרון מובהק. בניגוד למה שנדמה או מקובל לומר על זכרונות מהתיכון, התקופה הזאת זכורה לי בנעימים גמורים, וכל הזכרונות שלי מהליד”ה טובים ומתוקים. אהבתי ללמוד. אהבתי את המורים (את כולם, נשבעת). אהבתי גם את החברים לשכבה, הרחוקים והקרובים, והיה לי נעים במרחקה החברתית, גם אם לעיתים הרגשתי זרה (אם כי אהובה) בתוכה”.