ספר שירה, זכה בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים. זה השיר הפותח:

הצנצנת

סְפוּנִים בְּצִנְצֶנֶת הַמִּטָּה
סוֹגְרִים מִכְסֵה שְׂמִיכָה
עַל דַּאֲגוֹת הַיּוֹם, הָרִיב
שֶׁהָיָה, הָאֲהוּבִים הַיְשָׁנִים
הָרוֹדְפִים. כִּמְעַט יְשֵׁנִים, מִסְתַּנֶּנֶת
מַחֲשָׁבָה מְנַסָּה לְהִזָּכֵר הַאִם נָעַלְנוּ
אֶת דֶּלֶת הַכְּנִיסָה, אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכֵּן
עֵינֶיךָ נֶעֱצָמוֹת. אֲנִי מִתְעַגֶּלֶת
לְצוּרַת הַדְּפָנוֹת רוֹכֶנֶת לְשׁוּלֵי
גּוּפְךָ, מְשַׁלֶּבֶת רֶגֶל שֶׁלִּי בְּשֶׁלְּךָ
הַצִּנְצֶנֶת מְאַחְסֶנֶת אוֹתָנוּ
מְשֻׁמָּרִים, לְעוֹד לַיְלָה

זיכרון מתקופת בית הספר שהשפיע על היצירה שלי:

“בלימודי הספרות אצל ליאור שטרנברג קראנו שירה מעולה. אחרי שלמדנו על דליה רביקוביץ הלכתי להשאיל מהספריה את ספריה. אז היה מותר להשאיל ספרי שירה רק ללילה אחד או לסופ״ש. בסופ״ש אחד קראתי את הכרך האדום של כל שיריה מכריכה לכריכה. כשסיימתי ידעתי שזה הדבר שאני רוצה לעשות בחיי”.