את סיפורו של נרקיסוס מכירים כולם כסיפור על העלם יפה התואר, שהתאהב בבבואתו עד שמת מאהבה ריקה זו והפך לפרח המוכר. על אף שהסיפור נקרא “נַרְקִיסּוּס וְאֶכּו”, סיפורה של אכּו (הד) לא זכה להכרה דומה ונדמה שנשכח.

ההד הנשכח מטיל זרקור על תופעה מתעתעת, שרק לאחרונה החלה לקבל הכרה כ”התעללות נרקיסיסטית” – חווייתו וגורלו של האובייקט של הנרקיסיסט. מהותה של התעללות זו היא תפיסה פרוורטית של המרחב הנפשי של האחר על ידי הנרקיסיסט. המחברת גורסת שכאשר הפגיעה מתרחשת בילדוּת, עלול להיווצר אצל הנפגע דפוס התנהגותי־אישיותי המהווה תמונת־מראה של הנרקיסיזם הראוי להכרה בפני עצמו. תוך סקירת תאוריות פסיכואנליטיות מגוונות, מובאת הסתכלות חדשה על הנרקיסיזם כהפרעה שביטויה ההרסני ביותר הוא ביחסים הבין אישיים, כשלרוב שני הצדדים לקשר עיוורים לתופעה. אותו עיוורון נוכח גם בחדר הטיפולים ומשפיע על מהלכם. הספר מביא דוגמאות מהקליניקה ומסיפורי חייהם של מר Z (קוהוט), פרנץ קפקא ומריה קאלאס.

אנשי בריאות הנפש ימצאו בספר נקודת מבט קלינית חדשה וחיבור בין הפסיכואנליזה למושגים שהולכים ומנכיחים עצמם בעולם הנפגעים כמו “גזלייטינג”. אלו הלכודים ביחסים פוגעניים עשויים למצוא בספר חוויה פוקחת עיניים ואת תחילתו של השביל להחלמה.

זיכרון מתקופת בית הספר שהשפיע על היצירה שלי:

“שני זיכרונות עולים – הראשון שעורי אומנות בהם למדנו לצייר לפי התבוננות בצילום. את עטיפת הספר ציירתי בעצמי באותו האופן. זיכרון שני – השתתפתי בכיתת אתגר בספרות. זכור לי שכתבתי המשך לספר “הזר” ואת ההנאה שגילתי בסוג הזה של יצירתיות ומשחק”.