בטקסט נשכח משנת 1920 מזהיר אחד-העם את ראשי התנועה הציונית מפני פירוש לא נכון של ההכרה בזכות היהודים ל’בית לאומי’ בארץ-ישראל.

דרור גרין מנהל דיאלוג עם אחד-העם, ומציע להעמיד טקסט חדש אל מול האוטופיה הכוזבת שהציג הרצל ב’מדינת היהודים’. הוא מציע לשוב ולבחון את האופציה שנשכחה, וליצור כלים לחיים משותפים בארץ-ישראל.

זיכרון מתקופת בית הספר שהשפיע על היצירה שלי:

“קבוצת שירה עם עודד שור וס. יזהר”.