הספר עוסק בתולדות לימודי הערבית, האסלאם והמזרח התיכון בתקופת המנדט ולאחר הקמתה של מדינת ישראל, ובוחן את התפתחות התחום בארץ על רקע שורשיו בגרמניה של תחילת המאה העשרים. הספר משמש מקרה מבחן לניתוח הזיקה המורכבת בין עבודה מדעית “טהורה” לבין סוגיות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות, ומציע נקודת מבט חדשה בשורשיו של הסכסוך היהודי-הערבי ובתפקיד שמילא הידע המדעי בעיצובו.

זיכרון מתקופת בית הספר שהשפיע על היצירה שלי:

“תמיד אהבתי היסטוריה, אבל בשיעורי ההיסטוריה עם יורם חרובי, אתי אשכנזי ולבסוף רונית אופנהיים בהיסטוריה אתגר למדתי לחשוב באופן ביקורתי יותר ולא לקבל תהליכים היסטוריים כמובנים מאליהם”.