דרור גרין מהרהר על שירה ועל תרגום שירה באמצעות שמונים וארבעה שירים שתרגם, ובהם שירים מאת ת.ס. אליוט, אליזבת בארט בראונינג, ג’ון ברימן, ג’יימס ג’ויס, אמילי דיקינסון, ג’והן דון, ואלאס סטיבנס, אדגר אלן פו, קונסטנטינוס קוואפיס, דילן תומאס, ועוד משוררים רבים, מוכרים ו לא מוכרים.

כל אחד מן השירים בספר מלווה בהרהור על מהותו של התרגום ככלי חשיבה ועל מהותה של השירה ככלי ליצירת תחושה של מקום בטוח בעולם המעורר חרדה. זו אינה ביקורת ספרותית, אלא הצעה לקריאה חדשה של שירה.

זיכרון מתקופת בית הספר שהשפיע על היצירה שלי:

“קבוצת שירה עם עודד שור וס. יזהר”.