משלחת ליד"ה לפולין 2018 מחזור פ"א

מועדים 

20/8 – התארגנות למסע, הכנת תיקי מסמכים, ציוד רפואי וציוד משלחת משעה שמונה וחצי.
22/8 – נחיתת המשלחת בורשה.
29/8 – נחיתת המשלחת מפולין

22.8 

אחרי הכנות רבות מכל הבחינות, יצאנו למסע שלנו לפולין. לא יודעים מה מצפה לנו. נחתנו בבוקר בשדה התעופה של וורשה, והמשכנו לביקור והדרכה במוזיאון היהודי. עברנו בין המוצגים ולמדנו על הקהילה היהודית שהיתה חלק מפולין קרוב לאלף שנים. לאחר מכן, הסתובבנו בוורשה במקומות המעטים שנשתמרו מתקופת הכיבוש הנאצי והיו חלק משרידי הגטו.  השווינו תמונות עם מה שאנחנו רואים בשטח, והתחלנו לקבל תמונה של מה שהיה פה לפני כ-80 שנה. עם סיום הסיור בעיר נסענו צפונה,  לביאליסטוק, אכלנו ארוחת ערב ומתכוננים ליום הבא.

23.8.2018 

היום הגענו לעיירה טיקוצין, שם סיירנו בבית הכנסת היהודי העתיק שנשאר מלפני המלחמה. סופר לנו על הקהילה שחייתה שם, והשקט שם צרם לנו באוזניים. משם הלכנו ליער לופוחובה. ראינו את הבורות בהם נרצחו, עברנו ביער ועברה בנו צמרמורת. הגענו למחנה ההשמדה טרבלינקה, והיופי שלו יצר לנו דיסוננס. שמענו סיפורים על האנשים שניסו והצליחו לשרוד במקום הזה. זה יום קשה ומבלבל מוזר וכואב. אחר כך – כיף ומשפחתי ומיוחד בשיחת הערב.

24.8.2018

היום הלכנו לבית הקברות היהודי של ורשה, שם ראינו מצבות מהתקופה שלפני המלחמה, מזמן המלחמה ומהתקופה שאחרי המלחמה- עד היום. דרך בית הקברות ומגוון המצבות שיש שם, למדנו על הקהילה היהודית של ורשה, ועל השתלשלות האירועים שהשפיעו עליה. משם הגענו לאנדרטה לזכרו של יאנוש קורצ’ק ובית היתומים שלו ושמענו סיפור על שותפתו של יאנוש קורצ’ק שניהלה איתו את בית היתומים, סטפניה וילצ׳רסקה. המשכנו לגן החיות של ורשה, שם שמענו את הסיפור המדהים של בעלי גן החיות אשר הסתירו מאות אנשים בביתם. הלכנו לבית הכנסת נוז'יק – בוורשה, היחיד ששרד את המלחמה. הקשבנו לסיפורו המרתק וקיבלנו בו את השבת. היה יום מרגש, בו התחברנו גם ליהדות האישית ולסיפורים שלנו מהבית, הרגשנו חלק ממשהו מפואר וגדול יותר.

25.8.2018

היום פגשנו אנשים מדהימים. בכל מובן אפשרי- אנשים שהיו בני אדם במקום שבו לא היו בני אדם, שסיכנו את עצמם ואת כל עולמם בשביל בני אדם אחרים, שהבינו את האבסורד שבמצב, ופעלו כדי לשנות אותו, כדי לבטל אותו. היום פגשנו חסידי אומות עולם, שהחביאו בביתם מספר אנשים. הם סיפרו לנו, בעזרת מתורגמנית, את סיפורם המדהים, וענו על שאלותינו. לאחר מכן, הלכנו הליכה רגלית ברחובותיה של ורשה, ראינו את גבולות הגטו והשוונו בין התמונות מפעם למה שקיים היום. משם המשכנו לעיר העתיקה של ורשה, שמענו סיפורים על הקהילה היהודית בוורשה ועל שרידיה.

 

26.8.2018

התחלנו את היום בישיבת חכמי לובלין. ראינו כמה מפוארת הייתה התרבות היהודית, כמה תלמידים העיר לובלין משכה אליה, וכמה ריקה הישיבה הזאת בוודאי היום. לאחר מכן הגענו למחנה ההשמדה מיידנק. מחנה ההשמדה מיידנק. כל כך קרוב לעיר לובלין, כמעט בתוכה. נמצא עשר דקות נסיעה ממרכז העיר. הגענו והייתה לנו צמרמורת. כאן, על האדמה הזאת, זה קרה. הדבר הנורא הזה שלשמו באנו, כדי לזכור ולא לשכוח. הגשם שירד בחוץ התאים לגשם שירד בפנים. סיירנו בין הצריפים השונים, והמדריך הסביר לנו למה כל אחד שימש. אחד למקלחות, אחד לתאי הגזים, מגורים, עבודה, ולבסוף- המשרפות, שנותרו כמו שהן, בנויות בלבנים אדומות. שמענו לאורך כל הדרך את סיפורה של הלינה בירנבאום, ששרדה את המחנה הזה וכתבה את הספר ״החיים כתקווה״. זה היה יום קשה מאוד, עגום ובלתי נתפס!

27.8.2018

אושוויץ- בירקנאו. שם היינו היום. באושוויץ, ששמו הולך לפניו כפסגה של רוע אנושי. מה עוד אפשר לכתוב על המקום הזה? בית חרושת למוות. כך זה באמת הרגיש, כמו מכונה משומנת היטב שכל מטרתה היא רצח המוני, השמדה מוחלטת. לכל מבנה במקום הזה יש ייעוד, תפקיד ספציפי ומחושב, שהותאם בדיוק לתכנית של הנאצים. מה עוד אפשר לכתוב על המקום הזה? פלנטה אחרת. ושוב, כך זה באמת הרגיש. גודל בלתי נתפס, וכמות בלתי נתפסת. ראינו הרי נעליים, תיקים ומזוודות, ושיער, כל כך הרבה שיער. צמות של ילדות קטנות, קלועות בתמימות.
זה היה יום קשה, ואם היינו עוברים אותו בזמן אחר של המסע, כנראה שלא היינו קולטים ממנו את מה שקלטנו ממנו (שגם זה לא ממש הרבה) היום. אושוויץ. מה עוד אפשר לכתוב כל המקום הזה?